לואי דמביץ ברנדייס (1856–1941) היה דמות משפטית וציבורית פורצת דרך, שנחשב לאחד מגדולי השופטים בתולדות ארצות הברית והיהודי הראשון שכיהן בבית המשפט העליון האמריקאי. ברנדייס נולד למשפחה יהודית ממוצא בוהמי בקנטקי, וסיים את לימודי המשפטים בהרווארד בציון הגבוה ביותר אי פעם. במהלך עבודתו כעורך דין פרטי, הוא נודע עד מהרה כ"עורך הדין של העם" בשל פעילותו הנמרצת למען האינטרס הציבורי, המאבק במונופולים ובתאגידי הענק, והגנה על זכויות העובדים. הוא היה חלוץ השימוש ב"Brandeis Brief" – מסמך משפטי ששילב נתונים סוציולוגיים וכלכליים רחבים, ולא רק טיעונים חוקיים, כדי להוכיח את הצורך ברגולציה חברתית. בשנת 1916, מינויו על ידי הנשיא וודרו וילסון לשופט בית המשפט העליון עורר סערה גדולה, אך הוא הפך לאחד הקולות הליברליים והמשפיעים ביותר במוסד. במשך 23 שנות כהונתו, הוא התבלט כתומך נלהב של חופש הביטוי ופיתח את רעיון "הדיבור הנגדי" כפתרון לאמירות שגויות, תוך שהוא מתנגד בתוקף לכוח ממשלתי מופרז ומגן על הזכות לפרטיות. ברנדייס האמין בפדרליזם ובחשיבות המדינות כ"מעבדות" לניסויים חברתיים וכלכליים. במקביל לקריירה המשפטית, הוא היה ציוני פעיל ונלהב, והנהיג את התנועה הציונית באמריקה בתקופה קריטית; הוא ראה בציונות התגשמות של ערכים דמוקרטיים וצדק חברתי והשפיע רבות על גיוס התמיכה למען הקמת המדינה היהודית. מורשתו ממשיכה לעצב את החוק האמריקאי, במיוחד בתחומי זכויות האזרח והרגולציה הכלכלית, והוא נותר סמל למשפטן המקדיש את חייו לצדק חברתי.